שני סלטים נסיוניים

אני ממש אוהב סלק: חי, מבושל, במגוון תיבולים שונים ומשונים, חתוך לקוביות קטנות, מקלות, מגורר. פשוט אוהב סלק. אבל בעיה קשה מעיבה על האהבה: למרות שלסלק אין ריח שירה מזהה אותו מקילומטרים, וגם תופסת ממנו מרחק דומה בשולחן. אם אתה רוצה לבשל סלק, תנדה לך איזה סיר שייחוד לסגול הכהה הזה. אם אני רוצה גם לאכול אותו אז אני מאויים גם בתפיסת מרחק ממני...
סתם. זו זכותה המלאה, ונדירות האכילה הפכה את הסלק אצלי רק למעדן עוד יותר נחשק.
אז אצל חמותי ואצל אמא שלי אני יכול.


סלט סלק ורימונים
בבבוקר החג קיבלתי קערה גדולה של סלק וגרגרי רימון. שילוב שהגיע כנתון, שלכאורה הקשר היחיד ביניהם היה המראה ממרחק - גוש בורדו כהה. זה מה שהמבשלת של חמותי הכינה - בישלה סלק וחתכה והוסיפה לו רמון שפירקה לגרגירים.

3 סלקים בינוניים מבושלים
גרגירים מרימון אחד

לרוטב:
כף רכז רימונים
כפית חומץ תפוחים
מיץ מלימון אחד
מלח פלפל

כף סוכר חום גס / שתי כפות כוסברה / חצי תפוח גרנד סמית חמוץ פרוס לפרוסות דקיקות

את הסלקים חותכים לגפרורים ברוחב ס"מ אחד ובגובה של חצי ס"מ. מוסיפים את גרגירי הרימון. בצד מערבבים היטב את חומרי הרוטב למעט הסוכר החום. מוסיפים לסלט ומערבבים היטב.

להגשה - האילתור חוגג - מפזרים מעל כף סוכר חום לגירסא המתוקה יותר; או שתי כפות כוסברה/פטרוזיליה קצוצה לגירסא האתנית יותר (ואז רצוי גם עוד טיפה פלפל שחור לרוטב); או שמוסיפים לסלט פרוסות תפוח חמצמץ - לגירסא החמוצה יותר...



ועוד סלט בקטנה - טעים וביתי:

סלט קולרבי בדבש
לחברים שאכלנו אצלם בסעודה בראש השנה היה סימן מיוחד שהם שמרו לסוף. אחרי שכבר היינו מלאים ממלחמת הגירסאות האשכנזים נגד הספרדים ולהיפך (טוב, הספרדים ניצחו עם הראש כבש) הם הוציאו את הקולרבי ונתנו לנו לנחש למה זה סימן. לא נלאה אתכם בסיפורים אבל בינתיים ניתן את המתכון והתשובה תהיה בסוף. בכל מקרה, זוהי הגירסא שלי לסלט קולרבי ממש טעים לראש השנה, ובעצם לכל הזדמנות טובה.

2 קולרבים
כף דבש
מיץ מחצי לימון או שלוש כפות מיץ לימון משומר שיתקבלו גם


חותכים את הקולרבי לגודל הרצוי ושבא לכם. מפזרים מעליו את כף הדבש ומערבבים היטב שכל החתיכות יצופו באופן כזה או אחר בדבש, ומוסיפים את מיץ הלימון.

התשובה אגב היא - "שנשמע בקול הרבי"...

יום הכיפורים

ביום הכיפורים התמלא בית הכנסת פרפרים. לאורך כל היום באו עדיו פרפרים בצבעים שונים ומרהיבים, מגדלם ועד קטנם.
באחת מפתיחות ארון הקודש הרבות התגלה פרפר אחד שנצמד אל הפנים הארון ולא זז משם.
בשעת נעילה, עם הנשמות המרחפות והפרפרים המעופפים התיישב פרפר על קצה מכנסיו של החזן כאוחז בשולי הבגד. ואף הוא לא זז משם אלא בצאת היום.
למחרת, ביום שישי, היה זה תורנו לשטוף את ריצפת בית הכנסת לכבוד השבת. כמה גוויות פרפרים טיאטאתי שם, מי יוכל לספור.