שני סלטים נסיוניים

אני ממש אוהב סלק: חי, מבושל, במגוון תיבולים שונים ומשונים, חתוך לקוביות קטנות, מקלות, מגורר. פשוט אוהב סלק. אבל בעיה קשה מעיבה על האהבה: למרות שלסלק אין ריח שירה מזהה אותו מקילומטרים, וגם תופסת ממנו מרחק דומה בשולחן. אם אתה רוצה לבשל סלק, תנדה לך איזה סיר שייחוד לסגול הכהה הזה. אם אני רוצה גם לאכול אותו אז אני מאויים גם בתפיסת מרחק ממני...
סתם. זו זכותה המלאה, ונדירות האכילה הפכה את הסלק אצלי רק למעדן עוד יותר נחשק.
אז אצל חמותי ואצל אמא שלי אני יכול.


סלט סלק ורימונים
בבבוקר החג קיבלתי קערה גדולה של סלק וגרגרי רימון. שילוב שהגיע כנתון, שלכאורה הקשר היחיד ביניהם היה המראה ממרחק - גוש בורדו כהה. זה מה שהמבשלת של חמותי הכינה - בישלה סלק וחתכה והוסיפה לו רמון שפירקה לגרגירים.

3 סלקים בינוניים מבושלים
גרגירים מרימון אחד

לרוטב:
כף רכז רימונים
כפית חומץ תפוחים
מיץ מלימון אחד
מלח פלפל

כף סוכר חום גס / שתי כפות כוסברה / חצי תפוח גרנד סמית חמוץ פרוס לפרוסות דקיקות

את הסלקים חותכים לגפרורים ברוחב ס"מ אחד ובגובה של חצי ס"מ. מוסיפים את גרגירי הרימון. בצד מערבבים היטב את חומרי הרוטב למעט הסוכר החום. מוסיפים לסלט ומערבבים היטב.

להגשה - האילתור חוגג - מפזרים מעל כף סוכר חום לגירסא המתוקה יותר; או שתי כפות כוסברה/פטרוזיליה קצוצה לגירסא האתנית יותר (ואז רצוי גם עוד טיפה פלפל שחור לרוטב); או שמוסיפים לסלט פרוסות תפוח חמצמץ - לגירסא החמוצה יותר...



ועוד סלט בקטנה - טעים וביתי:

סלט קולרבי בדבש
לחברים שאכלנו אצלם בסעודה בראש השנה היה סימן מיוחד שהם שמרו לסוף. אחרי שכבר היינו מלאים ממלחמת הגירסאות האשכנזים נגד הספרדים ולהיפך (טוב, הספרדים ניצחו עם הראש כבש) הם הוציאו את הקולרבי ונתנו לנו לנחש למה זה סימן. לא נלאה אתכם בסיפורים אבל בינתיים ניתן את המתכון והתשובה תהיה בסוף. בכל מקרה, זוהי הגירסא שלי לסלט קולרבי ממש טעים לראש השנה, ובעצם לכל הזדמנות טובה.

2 קולרבים
כף דבש
מיץ מחצי לימון או שלוש כפות מיץ לימון משומר שיתקבלו גם


חותכים את הקולרבי לגודל הרצוי ושבא לכם. מפזרים מעליו את כף הדבש ומערבבים היטב שכל החתיכות יצופו באופן כזה או אחר בדבש, ומוסיפים את מיץ הלימון.

התשובה אגב היא - "שנשמע בקול הרבי"...

יום הכיפורים

ביום הכיפורים התמלא בית הכנסת פרפרים. לאורך כל היום באו עדיו פרפרים בצבעים שונים ומרהיבים, מגדלם ועד קטנם.
באחת מפתיחות ארון הקודש הרבות התגלה פרפר אחד שנצמד אל הפנים הארון ולא זז משם.
בשעת נעילה, עם הנשמות המרחפות והפרפרים המעופפים התיישב פרפר על קצה מכנסיו של החזן כאוחז בשולי הבגד. ואף הוא לא זז משם אלא בצאת היום.
למחרת, ביום שישי, היה זה תורנו לשטוף את ריצפת בית הכנסת לכבוד השבת. כמה גוויות פרפרים טיאטאתי שם, מי יוכל לספור.

טראפלס

הכדורים האלה נוראים. הופכים אותך לנרקומן. זו השחיתות בהתגלמותה. בעיקרון, אפשר וכדאי להסתפק באחד. טראפל איכותי שכזה ישאיר את טעמו הבודד עוד זמן רב אחרי שיאכל. אבל אני לא מצליח להסתפק באחד.
בפוסט הזה אני אשתדל להוסיף רעיונות וטיפים לגיוון שלמדתי בדרך הקשה של ניסוי וטעימה. תגובות ורעיונות נוספים יתקבלו בשמחה.

200 גרם שוקולד מריר (והמהדרין משתמשים ב60% מוצקי קקאו)
200 גרם שוקולד לבן (אפשר גם בלי, פשוט שמים במקום כמות זהה של שוקולד מריר)
50 גרם חמאה
1 מיכל שמנת מתוקה
4-5 כפות ליקר, ויסקי או ברנדי
קליפה מגוררת מתפוז אחד

לציפוי: שליש כוס אבקת קקאו

מדובר בהרבה שוקולד ולכן אי אפשר להסתפק בהמסת השוקולד במיקרו אלא צריך להמיס אותו ב'ביין-מארי'. "אמבטיית מים" בצרפתית. הקערה או הסיר בו נמצא השוקולד (יחד עם החמאה) מונח מעל סיר נוסף ובו מים רותחים, על אש נמוכה.

לאחר שכל השוקולד נמס נוסיף אליו את קליפת התפוז המגוררת ונערבב היטב (למה בתמונה זה נראה כמו קורנפלקס? מאחר ואין לי 'זסט' לגירור הקליפה, גיררתי עם סכין קטנה וזה מה שיצא. הנה רעיון מה לקנות לי מתנה).

מוסיפים את מיכל השמנת מתוקה והליקר ומערבבים היטב (עדיין על אש קטנה!) עד שמקבלים נוזל שוקולד צמיגי ואחיד.

מצננים היטב, מעבירים למקפיא עד שהעיסה מתקשה כהוגן.
בעזרת כפית או שתיים צרים כדורים קטנים (סנטימטר וחצי-שניים מקסימום), ומעבירים לציפוי בקקאו, או כל ציפוי אחר (בהמשך). העניין הוא לעבוד מהר ובקרבת מיזוג. במגע ובחיכוך בעבודה השוקולד נמס וזה לא כיף לעבוד ככה. אם העיסה מתחילה להפשיר- מחזירים למקפיא.

את הטראפלס מחביאים במקפיא בתוך קופסא אטומה הכי עמוק שרק אפשר. מוציאים החוצה מעט לפני ההגשה.

פטנטים לגלגול: אני משתמש בכף המיועדת ליצירת כדורי מלון (כמו כף גלידה, רק קטנטנה): טבילת הכף במים רותחים, ניגוב קטן וחילוץ כדור מתוך גוש השוקלד. עכשיו נותר רק לגלגל מעט בין הידיים למען שלמות הכדור ומשם היישר אל קערית הציפוי.

שאר תוספות: שירה הכי אוהבת את השוקולד-תפוז, אבל אפשר להחליף את התפוז בגרד לימון. או בכלל במקום כל ההדרים אפשר להוסיף אל השוקולד כפית קפה נמס (כן, הפשוט ההוא של 'עלית'), או לחילופין לחובבים - חצי כפית אבקת אספרסו. תיזהרו לא לשים יותר מדי, שהטעם לא ישתלט. עוד שתי אפשרויות נוספות שנוסו הם חלבה וחמאת בוטנים, הן הוסיפו נפח לשוקולד אבל לא להצלחה יתרה בטעם. והטעם הוא שקובע...

במה לצפות? האפשרויות רבות. עד היום ציפיתי בעיקר בקקאו - חריפות הקקאו רק מחמיאה למתיקות הטראפל. אבל חוץ מזה - פירורי מקופלת שחורה ולבנה, שברי בוטנים וציפוי שוקולד לבן מומס משתדכים נהדר.

הלחמניות של שירה

טוב, הן לא ממש של שירה אשתי, אבל אלו הלחמניות האהובות עליה. אישית, אני מעדיף מתכון מעט שונה ופחות מתוק, אבל את הלחמניות האלו אני מכין כמעט בכל שבוע. וכן, הן מקמח מלא.

קילו קמח מלא
שקית/קוביית שמרית או כף שמרים יבשים עם שתי כפות סוכר
שקית אבקת אפיה
2 ביצים
3/4 כוס שמן
3/4 כוס סוכר
2 כוסות מים

שמים הכל למעט כוס המים השניה, לשים ותוך כדי מוסיפים את הכוס השניה. אני שם את הבצק במיקסר לבדיוק 10 דקות.

מניחים בקערה. מורחים מעט שמן, מכסים ונותנים לבצק לתפוח.

אחרי כשעה וחצי, מוציאים קצת את האויר מהתפיחה, ונותנים לבצק לתפוח שוב כשעה ומעלה.

יוצרים את הלחמניות. אני מחלק אותן לכדורים של כ-150 גרם כל אחד (סה"כ יוצאים לרוב 12 לחמניות). מתפיחים בתבנית עוד 20 דקות מתחת למגבת לחה.

מצפים בחלמון של הביצה, שומשום, גרעיני חיטה, פרג וכד' ויוצרים עם סכין חדה שני חריצים הראש כל לחמניה בעומק של חצי סנטימטר (לא יותר!).

ו-מכניסים לתנור שחומם ל170 מעלות ובתחתיתו קערה עם מים רותחים. האפיה אורכת בסביבות רבע שעה. מוציאים כשהלחמניה שחומה וכשדפיקות קלות על תחתיתה מעלות קול חלול.